עצירות כרונית

עצירות כרונית

עצירות הינה הפרעה תפקודית, בה קיים קושי לסלק פסולת צואתית מהמעיים. עצירות

מוגדרת כפחות משלוש יציאות שבועיות, צורך במאמץ תדיר במהלך תהליך סילוק הצואה,

תחושת חוסר התרוקנות מלאה, צואה קשה או צורך בסיוע ידני להוצאת הצואה. בדרך כלל

עצירות אינה מלווה בכאב.

היארעות העצירות באוכלוסייה הכללית מגיעה עד 20%, והיא שכיחה יותר בנשים ובגיל

מבוגר.

ברב המקרים העצירות נגרמת עקב הפרעה תפקודית ללא עדות למחלה. סיבות תפקודיות

שכיחות העלולות לגרום לעצירות כוללות: סיבות תזונתיות (תזונה דלת סיבים, צריכה נמוכה

של מים), סיבות התנהגותיות ( המנעות מודעת משימוש בשירותים), הפרעות בתפקוד

רצפת האגן ( הפרעה בסנכרון שרירי רצפת האגן- אנימזוס, התפשלות המעי, צניחת אברי

הבטן  (מעי דק, למשל) לתוך האגן ועוד),  או תנועתיות מואטת של מערכת העיכול.

לעיתים נדירות יותר העצירות יכולה להיווצר עקב מחלה משמעותית בחלל המעי ( למשל

סרטן המעי הגס) או מחוץ למעי ( למשל הפרעה בתפקוד בלוטת התריס).

במקרים של עצירות ממושכת, לעיתים יש צורך בבירור רפואי על מנת לאפיין את הגורמים

לעצירות בכדי לאפשר טיפול מיטבי.

הבדיקות השכיחות כוללות בדיקת לחצים בפי הטבעת ( מנומטריה) ובדיקת פליטת בלון-

בדיקות הבאות לבדוק את סנכרון שרירי רצפת אגן, בדיקת צילום זמן מעבר מעי גס והדמיה

תפקודית של רצפת האגן במנוחה ובמאמץ (דפקוגרפיה או צילום אולטראסונוגרפי של האגן).

בנוסף לעיתים יש לבצע בדיקות דם בסיסיות.

הטיפול בעצירות משלב שינויי תזונה ואורח חיים, שינוי בהרגלים, שימוש בתרופות וטיפולים

בהפרעות ממוקמות לרצפת האגן ( ביופדבק, טיפולים כרורגיים).

בדרך כלל יש מקום להוספת סיבים לתזונה והגברת צריכת נוזלים, יחד עם עלייה בביצוע

פעילות גופנית.

בקבוצת המשלשלים ניתן למצוא משלשים משלשלים הפועלים על ידי ספיחת נוזלים (

כפגלקס), חומרים הגורמים לריכוך צואה ( שמן פראפין), משלשים הגורמים להפרשה של

נוזלים ומלחים למעי ( לקסטיב). כמו כן קיימות תרופות חדשות, הגורמת להגברת תנועתיות

המעי (רזולור).

כאשר מתגלה הפרעה בסנכרון פעילות שרירי רצפת האגן, הטיפול המקובל כולל טיפול

בביופדבק לשרירי רצפת האגן, הניתן על ידי פזיותרפסטים המוסמכים לטיפול ייחודי זה.

במקרים בהם מתגלה הפרעה מבנית ברצפת האגן, לעיתים יש צורך ב טיפול ניתוחי, אם כי

מדובר במיעוט המקרים..